סוף אוגוסט. חם, בוקר פחות, ערב יותר, אומרים שהחצבים פורחים, אז אנחנו כנראה מתקררים.
התחדשות.
יש לי רשימה של התחדשויות להן אני מצפה. סידור פינת הנעליים, צביעת החדר של הבת, העלאת האתר החדש, הזמנת איש מקצוע לתיקון הארון, החלפת חלון, חידוש הגינה. עוד ועוד, דברים קטנים כגדולים שאגרתי במגירה במשך הימים.
אך, נראה שצריך לעשות משהו בכדי שהיא תיקרה, ההתחדשות. זה מצריך אנרגיה, כח, רצון לאסוף את עצמי בכדי לסדר את הראש, סדרי עדיפויות, יתרונות/חסרונות.
אבל בשיא החום וההתרוצצויות, בעודי מכבה שריפות, לא ממש נראה לי טבעי לפקוד על השרירים בראש ובגוף להיכנס לתכונה של התחדשות.
הבוקר, הקדמתי לצאת עם הכלבים וכשהרמתי את המבט, לא יכולתי שלא להבחין בהידלקות של פרחי החצב כגופי תאורה קטנים באור הדמדומים. גוף תאורה מדהים, זקוף, אור לבן חם, רענן. התחדשות, חגיגית ורעננה ככלה חדשה.
איך קינאתי בחצב. נראה לי כל שנה שהוא מופיע באחת מן האדמה. רענן וצעיר וירוק וחגיגי, בתוך כל החום, הצהוב הצמא שמסביב.
באיזו קלילות הוא נישא אל על, צומח במהירות שיא של 15 ס"מ ביום, שלא תואמת את העונה והליאות.
חזרתי לספר "גינת בר" של מאיר שלו, שקראתי השנה ויש שם פרק על החצבים, זכרתי שזה לא בדיוק כך מבפנים.
ושבעצם, לוקח לחצב עשר שנים עד הפריחה הראשונה, ובזמן הזה הבצל התעבה והשורשים התעמקו והכל הבשיל לקראת התוצאה המרהיבה.
ושבכל שנה, הוא אוגר כוחות, לחות ומזון, ומתכונן נפשית לפריצה, מתוך ידיעה שהיא תגיע בדיוק בשעה הנכונה.
הפריחה, היא כתר על ראשה של תקופה של הבשלה וצמיחה שמתרחשת מתחת לפני האדמה.
אז, זה הביא לי קצת תקווה, שהרי גם אנחנו חתיכה של הטבע הגדול והמופלא. ההתחדשות תגיע, היא כבר קורה, בתוך האדמה שלנו, בתוך התסיסה.
אין צורך במאמץ עילאי בכדי להביאה.
היא תצא בקלילות לא מאפיינת, ביופי וברעננות לעיני כל, בזמן המתאים, כשהכל יהיה מוכן לה בפנים.